מה קורה במפגש
נשים שואלות אותי לפעמים לפני הפגישה הראשונה, "מה בדיוק את עושה שם?"
הן רוצות לדעת. לא מתוך סקרנות בלבד. מתוך צורך להרגיש בטוחות.
אני רוצה לענות בכנות.
בקצרה
במפגש אני לא בוחרת שיטה מתוך תפריט. הנומרולוגיה, הרייקי והביואורגונומי הם חלק ממני, תמיד בנוכחות. אני מקשיבה למה שנגלה, ובוחרת מול מי שמולי איך להציג את הידע. הכל בענווה, בחיבור לבורא עולם, ובהזכרה של אהבתו אלינו.
זה לא מתחיל מהשיטה
המפגש לא מתחיל ממספר, מיד או מעפעוף.
הוא מתחיל ממך.
יושבות. נושמות. אני מקשיבה.
למה שאת אומרת. למה שעולה בין המילים. למה שהגוף מספר לפני שהמילים מגיעות.
הכלים שלי לא נפרדים ממני.
הם לא משהו שאני "מפעילה" מדי פעם.
הם חלק מאיך שאני שומעת, רואה ומלווה.
מה שנגלה, ואיך אני מציגה אותו
במהלך המפגש דברים נגלים.
מספרים. תחושות. דפוסים. שקט. רגש. משהו בגוף שמבקש מקום.
אני לא מגישה את זה כשיעור.
אני בוחרת מול מי שיושבת מולי איך להביא את מה שנגלה.
לפעמים בשפה של מספרים. לפעמים בשפת ידיים. לפעמים בשפת עפעוף ונשימה.
לפעמים בשילוב שמתגבש מעצמו, בלי תכנון מראש.
זו לא בחירה של "איזה כלי היום".
זו בחירה של איך להאיר את מה שכבר שם.
הענווה והחיבור
אני מאמינה שהידע לא בא ממני.
הוא עובר דרכי.
אני מנסה להיות ערוץ, לא מקור.
להקשיב, לא להכתיב.
להזכיר, לא להגדיר.
החיבור לבורא עולם נמצא שם, בשקט, בלי דרמה.
בהזכרה שאנחנו נאהבות. שיש מקום. שיש אהבה שקדמה לנו ותלווה אותנו.
אני לא באה ללמד דת.
אני באה ליצור מרחב שבו אפשר לשמוע את עצמך בתוך האהבה הזאת.
מה זה לא
זה לא תחליף לרפואה או לפסיכותרפיה.
זה לא הבטחה לריפוי או לתשובות סגורות.
זה לא ניבוי עתיד.
זה מפגש חי.
עם עצמך. עם מה שנגלה. עם מה שאפשר לשמוע היום.
למי זה מתאים
למי שמבקשת מרחב של הקשבה, בהירות וחיבור.
למי שיודעת שהראש לבד לא תמיד מספיק.
למי שמוכנה לבוא כפי שהיא, בלי להתחפש.
לֹא בָּאתִי לְהַגִּיד לָךְ מִי אַתְּ. בָּאתִי לְהַזְכִּיר.