כשהלב כבר יודע ורק צריך מרחב שיאיר
זה אחד המשפטים שאני שומעת הכי הרבה במפגשים.
"אני לא יודעת להסביר. אבל אני יודעת."
לא תמיד יודעת מה.
לא תמיד יודעת לאן.
רק יודעת שמשהו פנימי כבר החליט.
בקצרה
יש תחושה פנימית שקדמה לכל הסבר. המפגש לא בא להחליט במקומך. הוא בא לתת מילים, מרחב והקשבה למה שהלב כבר אומר.
מה זה "הלב יודע"
זה לא תמיד רומנטי.
ולא תמיד נעים.
לפעמים זה תחושה שמשהו לא נכון, גם כשאין סיבה "הגיונית".
לפעמים זה משיכה לשינוי, גם כשהסביבה אומרת להישאר.
לפעמים זה שקט עמוק שאומר מספיק.
השכל לפעמים מגיע אחרי.
מנסה להסביר. מנסה לצדק. מנסה לשכנע.
והלב כבר שם.
למה קשה להקשיב לזה
כי לא תמיד יש מילים.
כי אנשים סביבנו לפעמים ממהרים לתת עצות.
כי אנחנו למדנו לסמוך על מה שנראה נכון מבחוץ, לא על מה שמרגיש נכון מבפנים.
ויש גם פחד.
שאם נקשיב ללב, נצטרך לבחור.
ולבחור זה לפעמים מפחיד.
מה המפגש יכול לתת
לא תשובה מוכנה.
לא הוראות.
מרחב.
שקט. נשימה. הקשבה.
לפעמים המספרים נותנים שפה למה שהלב כבר יודע.
לפעמים הגוף מרגיע מספיק כדי שהקול הפנימי יתחזק.
לפעמים מספיק שמישהי שומעת בלי לדחוף.
הזמנה
אם את מרגישה שאת יודעת משהו ולא מוצאת מילים, אולי לא חסר לך עוד מידע.
אולי חסר מרחב.
לֹא בָּאתִי לְהַגִּיד לָךְ מִי אַתְּ. בָּאתִי לְהַזְכִּיר.