מה זה חיבור לבורא, ולמה זה לא קשור לדתיות

נשים רבות מגיעות אליי עם שאלה שקטה.
"אני מרגישה שאני רוצה להתחבר למשהו גדול יותר. זה אומר שאני צריכה להיות דתייה?"

התשובה שלי היא לא.

בקצרה

חיבור לבורא, בגישה שלי, הוא לא שיוך לקבוצה. הוא רגע של הקשבה פנימית, של הכרת תודה, של אהבה וקבלה. זה יכול לחיות בתוך כל אישה, בקצב שלה.

מה אני מתכוונת ב"בורא"

אני לא באה ללמד תיאולוגיה.
אני מדברת על תחושה שרבות מכירות.

שיש משהו גדול יותר ממני.
שיש סדר שאני לא תמיד רואה.
שיש חיים שמגיעים אליי, ולא רק יוצאים ממני.

אפשר לקרוא לזה בורא עולם.
אפשר לקרוא לזה מקור.
אפשר פשוט להרגיש את זה, בלי שם.

איך זה קשור לאהבה וקבלה

בחכמת הקבלה יש רעיון יפה.
שאהבה אמיתית קשורה לתת, לא רק לקבל.
שהדרך להתקרב למה שנקרא אלוקי עוברת דרך היכולת לראות את האחר, וקודם כל את עצמך, בחמלה.

אני מתרגמת את זה לשפה פשוטה.

כשאת לומדת לקבל את עצמך, גם את החלקים הקשים, משהו נפתח.
כשאת לומדת לתת בלי לחשב מה תקבלי בחזרה, משהו מתרחב.

זה לא מיסטיקה.
זה עבודה פנימית.

מה זה לא

זה לא דרישה להפוך דתייה.
זה לא שיוך לזרם מסוים.
זה לא הבטחה ש"השמיים יפתחו" אם תעשי את הדבר הנכון.

אני לא מטיפה.
אני מלווה.

איך זה נראה במפגש

לפעמים אישה בוכה בלי מילים, ואין צורך להסביר למה.
לפעמים היא מדברת על תחושת בדידות, ואז על תחושת נוכחות.
לפעמים המספרים מראים שיעור שקשור לאמון, לוויתור, לאהבה.

אני לא ממהרת לתייג.
אני מקשיבה.

הזמנה

אם את מרגישה קריאה פנימית, אולי לא חסר לך עוד טקס.
אולי חסר מרחב שקט שיאפשר לזה לדבר.

לִפְעָמִים רֶגַע אֶחָד שֶׁל אֱמֶת עִם עַצְמֵךְ פּוֹתֵחַ דֶּרֶךְ שְׁלֵמָה.