האזורים שבגוף, והדברים שהם מחזיקים

לפעמים את מרגישה את זה לפי איפה הגוף מתכווץ.
גרון שנסגר כשרצית לומר משהו ובלעת אותו.
בטן שמתהדקת כשמשהו מבקש לזוז ואת עוצרת אותו.
חזה שמתרכך כשמישהו באמת מקשיב לך.

הגוף מחזיק דברים, וכל אזור בו מחזיק משהו אחר.
זאת נקודת המוצא של העבודה עם מה שמכונה צ'אקרות, מרכזי אנרגיה לאורך הגוף.
אבל לפני המילים הלועזיות, יש כאן משהו פשוט שאת כבר מכירה מתוך עצמך.

מפה פשוטה של הגוף

אפשר להתבונן בגוף כברצף של אזורים, וכל אזור שואל שאלה.

בסיס הגוף הוא המקום של היציבות והשייכות. האם יש קרקע מתחת לרגליים.
תחתית הבטן היא המקום של הרגש והזרימה. מה נע בך ומה נעצר.
מקלעת השמש היא המקום של הרצון. היכולת לומר כן וגם לומר לא.
הלב הוא המקום של האהבה. כמה את מרשה לעצמך לקבל, לא רק לתת.
הגרון הוא המקום של הביטוי. מה את אומרת ומה את בולעת.
בין הגבות הוא המקום של ההקשבה הפנימית. מה הלב כבר יודע.
קודקוד הראש הוא המקום של החיבור לדבר שגדול ממך. שקט, מרחב.

זאת לא רשימה לשנן.
זאת דרך להתבונן בעצמך, לשאול איפה את מרגישה את החיים זורמים, ואיפה משהו מתכווץ.

כמה הערות של כנות

לרבות מאיתנו לימדו לקשר כל אזור כזה לצבע מהקשת.
זה יפה, ואני נעזרת בזה לפעמים כדימוי.
אבל חשוב לי לומר את זה בכנות: קישור הצבעים האלה הוא שכבה מערבית מודרנית, בת עשרות שנים בלבד, ולא מסורת עתיקה.
אני נשענת עליו כשפה של דימוי, לא כעובדה.

וגם זה: אני לא קובעת שאזור כלשהו אצלך חסום, ולא מבטיחה לפתוח לך משהו.
מה שכן אפשר לעשות הוא לתת לאזור מרחב לנשום, ולהקשיב למה שהוא מספר.
לפעמים זה כל מה שצריך כדי שמשהו יתחיל לזוז מעצמו.

הזמנה

אם בקריאה הזאת אזור אחד בלט לך יותר מהאחרים,
אולי הגוף שלך כבר מסמן לך לאן כדאי להפנות קשב.
לא צריך למהר ולא צריך לתקן.
אפשר פשוט להתחיל להקשיב.

ואם בא לך לעשות את זה במרחב שקט ומלווה, את מוזמנת.